הרכבת הקלה בירושלים מתוכננת כחלק ממערך תוכנית אב לתחבורה בעיריית ירושלים ומערכת הסעת המונים יחד עם מסלולי תחבורה ציבורית (מת"צ) וסלילת כבישי טבעת חיצוניים סביב עיר הבירה.

תוכנית האב הוכנה לראשונה בשנת 1995 תחת ראש העירייה אז, אהוד אולמרט.

המערך כולו


המערך מורכב מ־8 קווים שישרתו עד שנת 2020 את ירושלים לאורכה ורוחבה במערכת של קווי רק"ל (רכבת קלה).

מתוך שמונת הקווים המתוכננים הוחלט על בניית הקו האדום כקו הראשון עקב חשיבותו ובניית הקו הירוק (ששינה את צבעו לכחול) כקו אוטובוסים חשמליים ופיתוח תשתיות מת"צים (מסלולי-תחבורה-ציבורית) בתוואי, כקו מזין.

התוכנית למערך הרכבת הקלה הוכנה לאחר שהובן כי יש למצוא פתרון מלא לבעיית התחבורה הקשה בעיר הגדולה בישראל ולאחר שנבחנו ונפסלו פתרונות אחרים שלא התאימו הן מבחינת חומרת הבעיה והן מבחינת עלות הפתרונות השונים
יש שמתנגדים לפרויקט בטענה כי רכבת קלה איננה מתאימה לעיר כמו ירושלים וכי מדובר בפרויקט יקר שלטענתם כבר היום ברור שאיננו כלכלי. הללו מצביעים על כך שכבר כיום מתוכננים קווי אוטובוס מהיר בקווים העתידיים כך שאין סיבה כלל לרכבת מהירה. עוד מפנים המתנגדים לדו"חות מבקר המדינה ומבקרת העיריה המצביעים על תקלות רבות ומהותיות בתהליך קבלת ההחלטות שהביא לבחירת האופציה של רכבת קלה.

הקו הראשון - הקו האדום

חניכתו של קו הרכבת הקלה הראשון, הקו האדום, היתה מתוכננת לתחילת שנת 2009, אך צפוייה להידחות בכשנה וחצי [1]. הנחת המסילה בקו האדום הייתה אמורה להתחיל בסוף 2005. ונדחתה מספר פעמים. לבסוף, התקיים במעמד ראש הממשלה טקס הנחת קטע המסילה הראשון ב-22 בנובמבר 2006.

אורכו של הקו האדום הוא 13.8 ק"מ והוא יתחיל בפסגת זאב, יעבור דרך רחוב יפו החותך את מרכז העיר והתחנה המרכזית וימשיך עד הר הרצל שם תהייה תחנתו הסופית. בשלב שני יוארך הקו עד נווה יעקב בצפון ובית חולים הדסה בדרומו.

לאורך הקו האדום יוקמו 4 חניוני "חנה וסע" בהם יוכלו תושבים לחנות ולהשתמש ברכבת הקלה במחיר משותף. הקו האדום יכלול 23 תחנות של הרכבת הקלה. תחנות חשובות לאורך הדרך - פסגת זאב, הגבעה הצרפתית, שער שכם, כיכר ספרא, רחוב יפו, שוק מחנה יהודה, תחנה מרכזית, קריית משה, בית הכרם והר הרצל.

קו הרכבת לא יפעל בשבתות ובימי שישי אחרי הצהריים, אך בימי חול יפעל מ־5:30 בבוקר ועד חצות ובמוצ"ש. תדירות הקו תהייה בין 4-5 דקות בשעות השיא ובין 8-12 דקות בשאר היום.

כחלק מתוכנית בניית הקו האדום עוברת ירושלים שיפוצים ושדרוגי תשתיות בכל העיר.

במסגרת שיפוץ רחובות העיר, רחוב יפו, הרחוב המרכזי בירושלים, בו עוברים למעלה מ־280 אוטובוסים מדי שעה, יעבור שיפוץ כללי, שדרוג תשתיות והפיכתו למדרחוב מכיכר צה"ל, דרך כיכר ספרא ועד כיכר הדוידקה שתשנה את פניה. המדרחוב יתחבר למדרחוב בן יהודה במרכז העיר ויאפשר גישה רגלית מן העיר העתיקה למדרחוב מרכז העיר ללא חציית כבישים.

בנוסף, תשתיות רבות לאורך התוואי ובסביבתו הוחלפו והרחובות שופצו כולל בניית מספר מדרחובים והרחבת מדרכות. בין השאר כיכר צה"ל עוברת הנמכה בגובהה כך שהרכבת הקלה תוכל לעבור בתחומה.


גשר המיתרים - גשר קלאטרווה

כחלק מתוכנית הקו האדום, נאלצו המתכננים למצוא פתרון למעבר התוואי בין רחוב יפו ושדרות שז"ר לשדרות הרצל בצומת הכניסה לירושלים. יש הטוענים שפתרון הגשר נבחר על פני פתרונות עדיפים יותר, עקב לחצם של אילי נדל"ן שחששו להיפגע מתוכנית המנהרה. לבסוף הוחלט ואושר, לאחר התנגדויות רבות של תושבי האזור, על בניית גשר מיתרים שעוצב על ידי סנטיאגו קלאטרווה הידוע בעיצוב גשרים בכל רחבי העולם (גשר הולכי-רגל דומה, אך קטן יותר, שתוכנן על-ידו, כבר הוקם בפתח-תקווה). התקשורת מכנה את הגשר לעתים קרובות "גשר קלאטרווה" ואילו פרסומים רשמיים של העיריה מכנים אותו "גשר הכניסה לעיר" או "גשר המיתרים". במרכז גשר המיתרים יעמוד עמוד פלדה מעוקם שיתנשא לגובה של מעל ל־130 מטרים וממנו ימתחו המיתרים לבסיס הגשר.

תומכיו של הגשר, ביניהם, מהנדס העיר, טענו כי גשר מיוחד זה, יהווה סמל נוסף לעיר ובגלל האזור הרגיש מבחינה תחבורתית לא ניתן לבנות באזור גשר עמודים רגיל מעל הצומת או מנהרה בגלל מעבר כביש בגין מתחת לצומת.
מנגד, מתנגדי הגשר טענו שהוא יקר מדי (לפחות פי שלושים מגשר קונבנציונלי ויעלה כשלוש מאות מיליון דולר), נטע זר ומונומנט מיותר בכניסה לעיר, במיוחד בהתחשב בעובדה כי רבי קומות, לטענתם, יסתירו אותו בעתיד. בנוסף טענו המתנגדים כי הגשר נבנה קרוב מדי לבתי הרחוב ותתכן קרינה אלקטרו-מגנטית מן הרכבת הקלה, אך מנגד מציינים התומכים בגשר כי מעולם לא הוכחה באופן חד-משמעי בעיית הקרינה האלקטרו-מגנטית והגשר המתוכנן עומד בתקנים הבינלאומיים ובמרחק המומלץ מבתי מגורים.

בשנת 2000 החלה עיריית ירושלים בעבודות הכנה להקמת הרכבת הקלה בעיר בקו האדום ובניית תשתיות לקו הכחול. עבודות אלו כללו הרחבת צירי תנועה קיימים, חפירת מנהרה מתחת לכיכר צה"ל ושדרוג תשתיות.

ב-13 בספטמבר 2005 החלה עבודת בניית גשר המיתרים בין רחוב יפו לשדרות הרצל. בתחילת דצמבר 2005 הגישה חברת סיטי פס בקשות לקבלת היתרי בניה להנחת המסילות ולהקמתו של מתחם התפעול והתחזוקה.

בחודש מרץ 2006 החלו העבודות במתחם התפעול והאחזקה (DEPOT) ובמאי 2006 החלה חברת סיטי פס בעבודות הכנה בשדרות הרצל להנחת המסילה.

ב-22 בנובמבר 2006 התקיים במעמד ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט, טקס הנחת הפס הראשון סמוך להר הרצל וכחודש לאחר מכן, החל תהליך הנחת המסילות. בתחילת שנת 2009 צפויה הפעלת הקו הראשון של הרכבת הקלה בירושלים על ידי חברת סיטי פס.

ב14 באפריל 2007 הונף חלקו הראשון של גשר המיתרים בין רחוב יפו לשדרות הרצל. הגשר הונף בטקס בהשתתפות ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט, ראש עיירית ירושלים אורי לופוליאנסקי ובפיקוחם של מאות אנשי מקצוע מהנדסים ופועלים. החלק שהונף הנו החלק הראשון מתוך שמונה. הוא באורך 30 מטרים וברוחב עשרה. משקלו מעל 350 טון ולשם הצבתו נדרש שימוש במנוף הגדול ביותר בישראל, מנוף ששוקל 1000 טון ומתרומם לגובה 100 מטרים.